במוסף ביו פלוס של עיתון הארץ, פורסמה לאחרונה כתבה נרחבת של אורנה יצחקי בירבך אשר עסקה בשאלה מדוע אנחנו אוהבים סדרות רפואיות. כמי שהתראיינה לכתבה, מצאתי לנכון להביא את הדברים גם בפניכם קוראי הבלוג שלי. לדעתי הסיבה שאנחנו הצופים כל כך אוהבים להציץ לעולם הזה, טמונה בעובדה שהעולם שנחשף בסדרות הרפואיות, הוא עולם מסקרן ומרתק המאפשר לנו הצופים לדעת יותר על תחום ה - בריאות הבלתי נודע תוך שילוב המידע בעלילה מרתקת, מסקרנת ובעלת עוצמה מבחינה אנושית. סביב מקצוע הרפואה והרופאים עצמם מרחפת מאז ומתמיד הילה של חשיבות העשויה לעיתים להוות חומה המונעת קירבה. בסדרות הרפואיות מאפשרת העלילה לצופים לחדור את החומה הזו ולהיות שותפים לנבכי הנפש של הדמות. עולם הסדרות מאפשר הצצה אל תוך מסדרון צר של טאבו חברתי, רומן בין רופא ואחות. יחסי מין אסורים בין מעסיקה ועובד, רופא ומטופלת ועוד. מתח מיני מעורר המשלהב את היצרים ומאפשר לצופים לעבור תהליך של קתרזיס. המתחיל בחיזור בלתי אפשרי, בבעיה בלתי ניתרת לפיתרון ובסוף טוב ברוב המקרים.
בחלק מהסדרות מועברים מסרים של מניעה, גילוי מוקדם, חומרת מחלות, יחד עם זאת מניסיוני ב - פרסום וביחסי ציבור, הדבר לא בא לידי ביטוי בצורה מובנת המניעה לפעולה. במקרים בודדים אפילו מתרחשת אקסטרפולציה של מקרים קיצוניים במיוחד כמו בסדרה ד"ר האוס שאין להם שום תרומה ל - בריאות הציבור זולת ההנאה שבצפייה.ה - סדרות עושות שימוש במקומות אפלים ומלחיצים כמו חדרי מין ויחידות טיפול נמרץ והופכת אותם למקומות מסקרנים, רומנטיים, מהנים ונעימים לשהייה. לעיתים זוכה חדר המיון ל - יחסי ציבור נפלאים ונדמה שלבלות בחדר מיון זה כמעט כמו לצאת לנופש או לפחות לדייט עם ג'ורג' קלוני. הדבר בולט במיוחד בשנים האחרונות עם התגברות המשבר הכלכלי ואי הוודאות הביטחונית וגורם לציבור לחפש מקומות בריחה מנטאליים באמצעות סדרות שכאלו שיוצרות לעיתים גם תחושה של כמו רופא תורן וקרוב שנמצא בבית.
אם כך נשאלת השאלה למה דווקא סדרות אמריקאיות ואנגליות, מה קורה כאן בתעשייה הישראלית. זה נכון שהאמריקאים הם אלופי הסדרות הרפואיות וראויים לציון של הלהיטים האחרונים המשודרים בימים ב – YES, האנטומיה של גרי והסדרה המועדפת עלי באופן אישי, פרמדיק. אחריהם צועדים גם האנגלים עם איכות מצוינת.
לצערי בישראל היה רק ניסיון אחד ליצור סדרה רפואיות אשר זכור לי טובה. היא נקראה מאה ואחת, יוזמה יצירתית ומצוינת של עמותת אור ירוק וטלעד לפני כ 9 שנים. הסדרה עסקה בתחנת מגן דוד אדום בירושלים וטיפלה בנושאים כמו תאונות דרכים, יחסים בין אישיים, קצת פוליטיקה, משפחה ועוד. יתכן שהסיבה שלא הופקו יותר סדרות רפואיות טמונה בעובדה שהפקות כאלו עולות ממון רב, יתכן שגם מדינת ישראל עוד לא השתחררה מכמה ופרות קדושות כמו בתי חולים, רופאים, בתי משפט וכדומה. או שפשוט המציאות הישראלית היא חדר מיון אחד גדול ?
מה דעתכם ?
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה